מאירי על ביצה י״ט

« מאירי על ביצה י״ח ע״ב מאירי על ביצה כ׳ ע״א »

1 ביצה פתח ↗

מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן.

2 חגיגה פתח ↗

וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא חָג יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחוֹגֵג וְהוֹלֵךְ אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אוֹתוֹ״, אִי ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי״, יָכוֹל יְהֵא חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ הַחֹדֶשׁ כּוּלּוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתוֹ״ — אוֹתוֹ אַתָּה חוֹגֵג, וְאִי אַתָּה חוֹגֵג חוּצָה לוֹ.

3 ביצה פתח ↗

5 חגיגה פתח ↗

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עוֹלוֹת, נְדָרִים וּנְדָבוֹת — בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת, בְּיוֹם טוֹב — אֵינָן בָּאוֹת. וְעוֹלַת רְאִיָּיה בָּאָה אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב. וּכְשֶׁהִיא בָּאָה — אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין. וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה בָּאִין אַף מִן הַמַּעֲשֵׂר. וַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחוּלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר.

7 ראש השנה פתח ↗

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה רְגָלִים כְּסִדְרָן, וְחַג הַמַּצּוֹת תְּחִילָּה. וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: רְגָלִים, פְּעָמִים שְׁלֹשָׁה, פְּעָמִים אַרְבָּעָה, פְּעָמִים חֲמִשָּׁה. כֵּיצַד? נָדַר לִפְנֵי הַפֶּסַח — שְׁלֹשָׁה. לִפְנֵי עֲצֶרֶת — חֲמִשָּׁה. לִפְנֵי הֶחָג — אַרְבָּעָה.

1 המשנה השלישית בש"א מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות בה"א מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם אמר הר"ם מחלקת בית שמאי ובית הלל אינו אלא בשלמים של חגיגה ועולות של ראיה והוא דבר השם ית' ולא יראו פני ריקם בש"א חג ליי' חגיגה בלבד היא הנקרבת ביום טוב אבל עולת ראיה הם הקרבות בשאר ימי החג ובה"א ליי' כל ליי' וכן מביאין ראיה בית שמאי מן הכתו' עצרת תהיה לכם לכם ולא לגבוה ובית הלל מביאים ראיה מן הכתו' עצרת ליי' אלא כל דליי' אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קרבין ביום טוב ועוד יתבאר דבר הסמיכה במקומו:

2 אמר המאירי המשנה השלישית והכונה לבאר בה איזה קרבן ראוי ליקרב ואיזה אינו ראוי ליקרב וכבר למדת במסכת חגיגה ששלוש קרבנות נצטוו ישראל להקריב בכל רגל משלשה רגלים הראשון עולת ראיה וכלה כליל והוא שנאמר בה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' ולא יראו פני ריקם והשני שלמי חגיגה והוא שהיו מקריבין שלמים מן הבהמה לכבוד החג ועליו נאמר שלש פעמים תחוג לי בשנה והשלישי כעין השני והוא להרבות בשמחת סעודה ונקראים שלמי שמחה ועליו נאמר וזבחת שלמים ואכלת לפני יי' אלהיך וכמו שביארנו ענין כלם במסכת חגיגה ואמרו בית שמאי במשנה זו שמביאין שלמים ר"ל אותם שלמי חגיגה ושמחה שהזכרנו הואיל ויש בהן מאכל להדיוט ואין סומכין עליהן שהסמיכה יש בה משום שבות שבשעה שסומך משתמש בבעלי חיים שהרי לסמיכה בכל כחו אנו צריכין והוא כעין רכיבה ואע"פ שהסמיכה עשה אין עשה דוחה שבות הבא מחשש לאו ר"ל מחשש חתוך זמורה ועוד שהרי אפשר לו שיהא סומך עליהן מערב יו"ט ואין בית שמאי חוששין לתכף לסמיכה שחיטה אבל לא עולות ר"ל אפילו עולת ראיה שהזכרנו ואע"פ שמצותה ביום ראשון נכתבה הואיל ומ"מ יש לה תשלומין כמו שביארנו במסכת חגיגה אינה קרבה ביו"ט שהרי כתוב לכם לכם ולא לגבוה ומ"מ עולת התמידין אין בהם חולק שהרי אף בשבת הן קרבות:

3 ובית הלל מתירין אף בעולות ר"ל עולת ראיה שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם וכן בדין שהרי עקר מצות ולא יראו ביום ראשון נכתבה ואע"פ ששלמי חגיגה ועולת ראיה יש להם תשלומין כל שבעה מ"מ זמן קבוע להן לעקר הקרבתן וכל שכן שאם עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו כמו שביארנו במסכת חגיגה ושמא יאנס במועד והלכה כבית הלל ומ"מ קרבנות נדבה הן עולות הן שלמים אף בית הלל מודים שאינן קרבין ביום טוב הואיל ואין זמנן קבוע אע"פ שיש בשלמים מאכל להדיוט וסומכין עליהן שמאחר שהותרה הקרבתן הותרה סמיכתן וסמיכה מערב יו"ט אין לנו מפני שתכף לסמיכה שחיטה והלכה כבית הלל:

4 זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

5 שלמי תודה והם שלמים הבאים על הודאה לנס שנעשה לו אינה באה בפסח אפי' בחולו של מועד מפני שהיא באה על חלות של חמץ ולא סוף דבר בפסח אלא אף בארבעה עשר הואיל ואין זמן אכילת הלחם אלא עד ארבע שעות הרי הוא מקצר זמן אכילתם ומתוך כך קדשים באים לבית הפסול ר"ל לידי נותר וכן אינה באה בעצרת שהרי יו"ט הוא ונדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט כמו שפירשנו במשנה אבל מביא אדם את תודתו בחג הסוכות בחול המועד שבו ויוצא בו מידי קרבן השמחה הואיל ואין עקר המצוה מצד הקרבן אלא מצד שירבו בשמחה אבל אינו יוצא בה משום חגיגה הואיל וחגיגה עקר מצותה מצד הקרבן שכל דבר שחובה עליו להביא ר"ל מצד שהתורה צותהו בכך הן לכפרה הן על חטא הן להביאו בזמן ידוע אינו רשאי לפרעו ממעשרותיו או מנדריו ונדבותיו ואינו בא אלא מן החולין אלא שאם עירב בו דמי מעשר לא הפסיד ובלבד שיספיקו דמי חולין שבו לאכילה ראשונה אע"פ שבעולת ראיה אינו יכול לערב בה מאלו כלום כמו שביארנו במסכת חגיגה ואפילו אם בשעה שנדר את התודה פרט ואמר על מנת שאצא בה ידי חגיגתי אין התנאי מועיל בכך והנדר נדר וכן מי שאמר הריני נזיר על מנת שאגלח ממעות מעשר שני ר"ל שאצא ידי חובת קרבנות שביום תגלחת בדמי מעשר שני הרי הוא נזיר ואין התנאי מועיל ואם הקדים את התנאי יראה לי שאין הנדר נדר ויש חולקין בדבר:

6 במסכת עירובין יתבאר שקוצצין עצים מן המחובר בחולו של מועד לצורך המועד והוא מה שנאמר כאן סלותי מסלתינן וי"מ טחינת חטים לעשות סולת והכל אמת כמו שיתבאר שם:

7 הנודר אינו עובר בבל תאחר אא"כ עברו עליו שלשה רגלים כסדרן וחג המצות תחלה כמו שיתבאר במסכת ראש השנה היה בין הרגלים הללו רגל שלא היה קרבן זה ראוי ליקרב בתוכו כגון שלמי תודה שאין ראויין ליקרב לא בפסח ולא בעצרת כמו שביארנו מ"מ עובר בבל תאחר בחג הסוכות שבו ראוי ליקרב ואע"פ שהלכה כר' שמעון בענין נדר מ"מ לשטה זו אין גורסין אלא תנא קמא סבר אפילו שלא כסדרן ור' שמעון סבר כסדרן אין וכו' ומ"מ יש גורסין תנא קמא סבר אע"ג דלא חזי להקרבה ור' שמעון סבר דחזי אין וכו' כלומר שאין רגל נמנה לחשבון שלשה אלא רגל שקרבן זה ראוי ליקרב וא"כ אינו עובר עד שיעבור עליו חג הסוכות שלשה פעמים ונמצא שאם נדר לפני הפסח אינו עובר עד שיעבור עליו תשעה רגלים ולא עוד אלא שיש מפרשים לדעת זה שאין כאן בל תאחר לעולם מפני שאין כאן סדר אלא שמ"מ יש מבעלי גירסא זו פוסקין כחכמים אע"פ שלענין כסדרן הלכה כר' שמעון וכן הדברים נראין:

« מאירי על ביצה י״ח ע״ב מאירי על ביצה כ׳ ע״א »